רש"י על שבת מ״ח

1 אסוקי הבלא - כגון זה שהטמין בדבר אחר והניח קופה על הגפת דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה:

2 אפומא דקומקומא - מיחם של חמין והכוזא היתה מלאה צונן:

3 נזהיה - גער בו:

4 מאי שנא ממיחם על גבי מיחם - דתניא בברייתא בסוף פרקין דשרי:

5 התם אוקומי מוקים - שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג:

6 דסתודר - סודר של ראש:

7 דכובא - קנקן:

8 נטלא - כלי ששואבין יין מן הכובא:

9 דקא עצר - שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו:

10 מאי שנא מפרונקא - בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת:

11 לא קפיד עליה - אם שרוי במים שהרי לכך עשוי ולא אתי לידי סחיטה:

12 מוכין - אינן אלא לעשות מהן לבדין שקורין פלט"ר ומוקצין הן למלאכה ואסור לטלטלן ואלו שטמן בהן מי אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או לא:

13 עומד ומפקיר לכך - קופה של מוכין שדמיה יקרין אין דרך בכך ולא בטלי להטמנה:

14 גיזי של צמר - כמות שנגזזו:

15 ציפי צמר - לאחר שנפצוה ושטחוה כמין מחצלות משטיחין:

16 לשונות - לאחר שצבען וסורקין אותן כעין לשונות ארוכין לטוותן:

17 ואין מטלטלין אותן - קס"ד דהכי קאמר ואע"פ שטמן בהן אין מטלטלין אותן:

18 אם לא טמן בהן כו' - ומילי מילי קתני ברישא אשמועינן דטומנין בהן דלא מוספי הבלא ואשמועינן סיפא דסתם מוכין מוקצות נינהו אבל הני דטמן בהן הוי כמי שיחדן לכך:

19 למזגא - להיסב עליהן:

20 לאהדורי אודרא לבי סדיא - להחזיר מוכין שנפלו מן הכר לתוכן:

21 מתירין בית הצואר - שדרך הכובסים לקושרן:

22 אבל לא פותחין - לכתחילה דהשתא עביד ליה מנא:

23 בחדתי - שלא היו מעולם לתוכו אסור דהשתא עביד ליה מנא:

24 בעתיקי - להחזירו לכר זה שנפלו ממנו:

25 הפותח בית הצואר - של חלוק לכתחילה:

26 חייב חטאת - דהשתא קמשוי ליה מנא וחייב משום מכה בפטיש והיינו גמר מלאכה:

27 מה בין זו למגופת חבית - דתניא בפרק חבית שנשברה לקמן שבת דף קמו. מביא אדם חבית ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים:

28 מגופה - אינה מן החבית עצמו ואע"פ שדבוקה בו אינו חשוב חיבור שהרי לינטל עומדת אבל הבגד כשנארג כולו חבור:

29 שלל של כובסים - דרכם לשלול הבגדים זה עם זה קטנים עם הגדולים כדי שלא יאבדו:

30 ובגד שתפרו בכלאים - והן שתי חתיכות של בגד צמר שתפרו בחוט של פשתן דודאי סופו ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים וכן שלל של כובסין סופן להפרד אפ"ה חיבור לטומאה ואם נטמא זה נטמא זה:

31 עד שיתחיל להתיר - דמעשה מוציא מיד מעשה וכיון שהתחיל להתיר גלי על ידי מעשה דלאו חד בגד הוא:

32 שלא בשעת מלאכה - כגון שלל של כובסין שלא הוצרך לשוללו אלא משום שעת כיבוס ואפילו הכי חשיב ליה חיבור אחר כיבוס:

33 מקל - של עצים בעלמא:

34 שעשאו יד לקרדום - שלא קבעו לתוכו:

35 חיבור בשעת מלאכה - ואע"פ דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה הכא בית יד הוא ונתרבו ידות לכל תורת כלי או האוכל בפ' העור והרוטב חולין קיח.:

36 לזורקו - למקל ומצניע הקורדום לבדו:

37 ניחא להו - שיהו שלולין:

38 דאי מיטנפי הדר מחוור להו - ע"י השלל הזה:

39 להא שמעתין - דלקמיה מאן תנא להא כו'. כל המחובר לו כגון שלל של כובסין דאמרן לעיל חיבור ונטמא אף זה שלא נגעה בו הטומאה ואי לאו דחיבור הוא הוי טהור ואע"ג דנגע בהאי דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה:

40 בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה - כירה זו מיטלטלת היא ומחוברין לה כלי חרס קטנים. בית הפך שמושיבין בתוכו שמן להפשיר:

41 מטמאין במגע - אם נפלה טומאה באוירן או לאויר הכירה ונגעה הטומאה לשולי הכירה נטמאו גם אלו או נגעה טומאה לשוליהם של אלו נטמאת הכירה:

42 ואין מטמאין - בטומאת הכירה כלומר בטומאת האויר שאם נפל שרץ באויר הכירה ולא נגעה הטומאה בדופניה היא טמאה דכלי חרס מטמא באויר והן טהורין שאינן חיבור לה אלא לענין מגע כדמפרש טעמא לקמיה:

43 ור' שמעון מטהר - במגע את מי שלא נגעה בו הטומאה דכל חד כלי באנפי נפשיה הוא אלמא לרבי מאיר חיבור ופליגי עליה:

44 אפי' באויר ליטמו - מחמת כירה אם נטמאת כירה מאוירה בלא נגיעה:

45 דגזרו בהו - דליהוו חיבור מדרבנן:

46 עבוד בהו רבנן היכרא - דלא עבדו להו ככירה ממש ליטמא באויר כי היכי דלידעו שחיבור מדבריהם ולא לשרוף על טומאתן תרומה וקדשים:

47 איזמל של רהיטני - פליינ"א שממחקים בה את התריסין ונותנין הברזל לתוך דפוס של עץ המתוקן לו ולאחר מלאכתו נוטלו הימנו:

48 חיבור לטומאה - נטמא זה טמא זה:

49 ואין חיבור להזאה - וצריך להזות על שניהם: